כישוף רציונלי ושמו CBT
טיפול קוגניטיבי התנהגותי, נתפס לעתים כמשהו מאוד רציונלי או מכניסטי. ממלאים כמה טבלאות, עונים על כמה שאלות מוכנות מראש, לוחשים כמה אמירות חיוביות, והופ. הרגש השתנה.
די מדהים שהתהליכים האלה נבחנו ונחקרו ונמצאו יעילים במבחנים המחמירים ביותר.
דיכאון של שנים עשוי להסתיים תוך מפגשים אחדים.
חרדה ששיבשה את כל החיים יכולה להעלם כערפל הבוקר.
זה לא תמיד עובד. ויש לכך שלל סיבות.
אחת הסיבות היא הרתיעה מהמכניסטיות הרציונלית הזו.
זה לא הגיוני שהחרדה שלי, שמייסרת את חיי היא אשליה שתעלם אם רק אמלא כמה טבלאות.
חייב להיות כאן משהו עמוק יותר.
גורודייף, בהקדמה לספרו “סיפורי בעל זבוב לנכדו”, אחד הספרים הקשים לקריאה שנכתבו אי פעם, אומר שהדברים הם פשוטים מאוד, אבל לבני האדם קשה להכיל את הפשטות הזו, ולכן צריך לסבך את הדברים, כדי שבני אדם יוכלו לעכל אותם.
גם בעיני הCBT הוא פלא. הדבר הכי קרוב לכישוף אמיתי שפגשתי. למעשה, מה שנקרא היום CBT או טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לא נוצר בשנות ה70 על ידי אהרון בק כמו שכתוב בספרים, אלא הוא תוצר של אלפי שנות תרבות אנושית. כאשר בתהליך של חקירה מדעית נבחנו כלים רבים וחברו אחד אחד לקונגלומרט של שיטה העשויה טכניקות קדומות וחדשות. המשותף לכולן, שעמדו במבחן מחקרי.
לצד פילוסופיה סטואית של אפיקטטוס היווני-רומאי, עומדים תרגילי הרפייה מעולם היוגה, מיינדפולנס שמקורו בויפאסנה הבודהיסטית, מחקר מודרני על תהליכי למידה ושינוי הרגלים והטמעת גישות של פסיכולוגיה הומניסטית.
כישוף מעורר רתיעה מצד אחד וציפייה לנס מצד אחר. גם רציונליזם מעורר רתיעה בגלל הפחד מניכור, מחוסר אמפתיה לרגשות שלי.
אנחנו מחפשים משהו אנושי, קשוב ומבין. מישהו שיחלוק איתנו את המעמסה.
לעתים אנו פונים לטיפול בגישה לא מבוססת רק בגלל שהמטפל מספק את האנושיות הזו.
בשבילי, דרך הCBT, כמו בעולם האגדות, הכישוף והרציונליזם מתאחדים למשהו קסום.
